דלקת עור אטופית, המכונה גם אקזמה, היא מחלת עור שכיחה וכרונית בה העור נראה מודלק, אדום, מגרד ויבש. היא משפיעה בעיקר על ילדים.
דלקת עור אטופית נגרמת ככל הנראה משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים. גורמים גנטיים כוללים הבדלים בחלבונים היוצרים את מחסום העור. כאשר מחסום זה מתפרק, העור מאבד לחות ביתר קלות והופך יבש יותר, מגורה בקלות ורגישה יתר על המידה. העור אף מועד יותר לזיהומים (מחיידקים, נגיפים או פטריות). מערכת החיסון בעור עשויה להיות שונה ומגיבה באופן מוגזם לטריגרים סביבתיים כמו קשקשים של חיות מחמד וקרדית אבק.
אצל תינוקות, דלקת עור אטופיקית מתחילה לעיתים קרובות כפריחה אדומה ויבשה על הלחיים ובאזור הפה, ולעתים קרובות מחמיר כתוצאה מריור.
כאשר ילדים מתבגרים, הפריחה עשויה להיות על הידיים, הרגליים או באזורים אחרים שבהם הם מסוגלים להתגרד. בקרב בני נוער, האקזמה מופיעה לעיתים קרובות בחלק הפנימי של המרפקים והברכיים, על כפות הידיים והרגליים ומסביב לעיניים.
טיפול
מטרת הטיפולים היא למנוע עור יבש, לטפל בפריחה, לשפר את הגירוד ולמזער את החשיפה לטריגרים.
- טיפול עדין בעור למניעת יובש
- יש להתרחץ מדי יום או יום כן יום לא בכדי לשטוף לכלוך וגורמים מגרים פוטנציאליים אחרים.
- המים צריכים להיות פושרים (לא חמים), וזמן האמבטיה צריך להיות מוגבל לחמש עד 10 דקות.
- יש לייבש את העור על ידי טפיחות קלות ולמרוח מייד קרם לחות בעוד העור עדיין מעט לח. קרם הלחות מספק מחסום לשמירת המים בעור.
- על פי רוב, ככל שהקרם הלחות סמיך יותר, החוצץ שהוא מספק טוב יותר.
- משחות יעילות יותר מקרמים, וקרמים יעילים יותר מתחליבים. קרמים מהווים אופציה סבירה במהלך הקיץ כאשר משחות שמנות וסמיכות אינן נוחות.
- טיפול בפריחה
התרופות הנפוצות ביותר הן קורטיקוסטרואידים מקומיים ("סטרואידים"). קיימים סוגים רבים ושונים של קורטיקוסטרואידים מקומיים המגיעים בעוצמות שונות ובנוסחאות שונות (למשל משחות, קרמים, תחליבים, תמיסות, ג'לים, שמנים).
לכן, חשוב למצוא את השילוב הנכון עבור המטופל כדי לטפל ולהקטין את הסיכון לתופעות לוואי לא רצויות מהקורטיקוסטרואיד, כגון דילול העור. באופן כללי, יש למרוח את הקורטיקוסטרואידים המקומיים בשכבה דקה ולא יותר מפעמיים ביום. נדיר מאוד לראות תופעות לוואי כאשר משתמשים בסטרואידים מקומיים לפי הוראות הרופא. גם תרופות מקומיות שאינן סטרואידים, כגון משחת טקרולימוס וקרם פימקרולימוס ומשחת סטקוויס עשויות להועיל, במיוחד באזורים בעלי עור דק כמו העפעפיים, בתי השחי והמפשעה. במקרה של דלקת עור אטופית קשה ועמידה לטיפול של, יתכן שיהיה צורך בתרופות מערכתיות הניתנות דרך הפה או בזריקה. הן עשויות להיות קשורות לתופעות לוואי ולכן נדרש מעקב צמוד יותר.
- טיפול בגרד
יש לדווח לרופא אם ילדך סובל מגירוד קיצוני או אם הגירוד משפיע על יכולתו לישון. תרופות נגד גירוד הניתנות דרך הפה (אנטיהיסטמינים) יכולות להועיל בהשראת שינה, אך לרוב אינן מקטינות את תחושת הגרד ואת הגירוד.
- הימנעות מטריגרים
אצל חלק מהילדים דברים ספציפיים שמעוררים אפיזודות של גירוד ופריחות, ואילו אצל אחרים אין כאלה שניתן לזהות. הטריגרים אף עשויים להשתנות עם הזמן. הטריגרים הנפוצים כוללים: רחצה מוגזמת ללא שימוש בקרם לחות, לחות נמוכה, חשיפה לעשן סיגריות, לחץ נפשי, זיעה, חיכוך וחימום יתר של העור, וחשיפה למוצרים מסוימים כגון צמר, סבונים שאינם עדינים, חומרי בישום, אמבטיות קצף, וחומרי כביסה.
- זיהוי זיהומים כטריגר
מכיוון שמחסום העור נפגע, אנשים עם דלקת עור אטופית עלולים גם לפתח דלקות על העור מחיידקים, נגיפים או פטריות. הזיהום השכיח ביותר הוא מחיידק סטאפילוקוקוס זהוב, ויש לחשוד בו כאשר העור מפתח קרומים בצבע דבש, או נראה פגוע ומפריש נוזלים. עור נגוע עלול לגרום להחמרה של דלקת עור אטופית ועלול שלא להגיב לטיפול סטנדרטי. חלק מהמטופלים זקוקים לאנטיביוטיקה דרך הפה ו/או לאנטיביוטיקה מקומית או לתרופות אנטי-נגיפיות בהתפרצויות מסוג זה.
