תפרחת חיתולים היא אחת הבעיות השכיחות בפעוטות. התינוקות שלנו נעזרים בחיתולים מהלידה ועד גיל שנתיים-שלוש, כל אחד לפי יכולתו ועצמאותו.
לא משנה סוג החיתול, משקל התינוק או גוון עורו, כל אחד יכול לפתח תפרחת חיתולים.
מה גורם לתפרחת באזור החיתול?
ישנם מספר סיבות להופעת פריחה באזור החיתול:
דלקת עור איריטנטית
הסיבה השכיחה ביותר היא דלקת עור איריטנטית – שהיא בעצם דלקת עורית הנגרמת מגירוי ישיר של חומצות המגיעות מההפרשות (שתן או צואה) על העור.
כאשר החומצות הללו נמצאות במגע לזמן ממושך עם העור, העור מפתח תגובה דלקתית שביטוייה אודם בוהק באזור המגע הישיר עם ההפרשות. מדובר בדרך כלל באזורים הקמורים של איברי המין וללא מעורבות הקפלים (כגון מפשעות) שאינם חשופים ישרות והם מעט מוגנים יותר.
כאשר יש הפרשות מרובות, למשל שלשול או כאשר התינוק מרבה לתת שתן (בימים חמים למשל בהם שותים יותר מהרגיל), התופעה נפוצה יותר. בנוסף ככל שהחלפת החיתול מתרחשת בתדירות נמוכה יותר ,תפרחת החיתולים יכולה להחמיר.
איך מטפלים בתופעה?
- מקפידים על החלפות חיתול תכופות
- מורחים משחת החתלה בשכבה עבה בכל החלפת חיתול
- במקרים חמורים הרופא יוסיף קרם אנטי-דלקתי (בדר"כ סטרואידלי או משולב) לתקופה קצרה. את הקרם הטיפולי מורחים ישירות על הפריחה בעור ומעל מורחים את משחת ההחתלה.
- ועוד טיפ- כאשר הטוסיק אדום, כדאי להמנע משימוש במגבונים לחים באותה העת , אלא רק להשתמש בחיתול בד ספוג במים כדי לא להחמיר את הגירוי עם חומרים אשר יכולים להיות מגרים (בתום הפריחה, ניתן לחזור לשימוש במגבונים לחים).
איך ניתן למנוע את התופעה?
- שימוש קבוע במשחת החתלה המותאמת לתינוקות- בכל החתלה!
- אוורור האזור ככל הניתן- אפשר לתת לילד קצת זמן "חופשי" להיות ללא חיתול בעת ההחלפה
- החלפה חיתול סמוכה להופעת היציאות. יש להמנע מלהשאיר את הילד עם ההפרשות בחיתול למשך ממושך, ככל הניתן.
דלקת אלרגית ממגע
דלקת אלרגית ממגע – מדובר בתופעה פחות שכיחה בתינוקות והיא בעצם פריחה דלקתית במנגנון אלרגי, לאלרגן כלשהו.
פריחה זו לא מתרחשת בחשיפה הראשונה לאלרגן , אלא לאחר מספר חשיפות. נדרשת תגובה של מערכת החיסון המתפתחת כנגד אותו האלרגן ועם חשיפות נוספות לאלרגן היא בסופו של דבר תגרום לדלקת עורית ופריחה.
האלרגנים השכיחים בתפרחות חיתולים הם: חומרי בישום (הנמצאים בסבונים, קרמים ומגבונים), חומרים משמרים (הנמצאים במגבונים, סבונים ומשחות) ומשחות שונות כולל אנטיביוטיקות. (משחות שמורחים באזור כ"טיפול" בתפרחות)
בנוסף ייתכן רגישות לחומר הדבק המשמש לאגידת הטיטול (נדיר), פריחה זו לרוב תופיע באור הדבק (מותניים).
איך מטפלים בתופעה?
- נדרשת אבחנה ע"י רופא עור וייתכן ויידרשו גם טסטים – תבחיני מטלית לקביעת אבחנה מדוייקת איזה אלרגן הוא הגורם לתופעה.
- הטיפול הוא הרחקת האלרגן הבעייתי, הימנעות משימוש בחומרים המכילים את האלרגן וטיפול ממוקד לפריחה (קרם המכיל סטרואידים לתקופה קצרה).
איך מונעים את התופעה?
- משתמשים במוצרים היפואלרגנים המותאמים לתינוקות.
- לא מנסים חומרים שלא מכירים.
- מסאג'ים עם שמנים ארומטיים- נשמור לגיל אחר.
דלקת עור סבוראית
דלקת עור סבוראית היא תופעה מוכרת יותר בקרקפת או בפנים גם אצל תינוקות אך בנוסף גם אצל מתבגרים ומבוגרים.
מדובבר דלקת עורית עם אתיולוגיה משולבת של תורשה ("גם אבא שלי סובל מסבוראה") , הפרשת חלב מבלוטות חלב ופטרית שמר בשם מלסזיה.
הפריחה מתאפיינת בתינוקות כקשקשים שומנים צהובים הדבוקים לקרקפת וכפריחה עם גוון כתמתם עם קשקשת עדינה בעיקר בקיפולי הגוף.
אזור הטיטול, הוא אחד המקומות שיכול להופיע בו דלקת עור סבוראית.
קשה לפעמים להבדיל בין פריחה זו לאחרות, אך סימנים באתרי גוף שונים יכולים לסייע לאבחנה.
אין דרך למנוע את ההופעה אך היא בד"כ חולפת עם הזמן. ניצן לטפל ע"י תכשיר משולב אנטידלקתי ואנטיפיטריתי.
קנדידה
קנדידה היא פטריית שמר נפוצה באזור החיתול. פטריה זו נמצאת על העור התקין כחלק מהפלורה הרגילה שלנו.
כאשר יש תנאים המתאימים לפטריה- כגון לחות מוגברת, היא יכולה לשגשג ולגרום לתחלואה.
בתינוקות – לרוב נראה תפרחת חיתולים "רגילה" (איריטנטית) ובהמשך הקנדידה מתפתחת על גבי אותה תפרחת חיתולים.
לקנדידה מראה טיפוסי – נגעים קטנים אדומים בקבוצות שמתפזרות כ"לווינים" מהפריחה העיקרית.
מה הטיפול?
- במקרה של קנדידה יש צורך בתכשירים אנטיפטריתים, ולרוב בשלב הראשון נשלב אותם יחד עם תכשיר אנטי דלקתי.
- במקביל יש לאוורר את האזור, להחליף את החיתול בתכיפות ולמרוח גם קרם החתלה (תמיד מעל!).
- יש להמנע משימוש ארוך במשחות סטרואידליות ולכן אם הפריחה ממשיכה לאורך זמן חשוב לעבור לתכשיר אנטי פטרייתי טהור או תכשיר אחר ללא סטרואידים.
- טיפ חשוב – בעת שמטפלים בקנדידה חשוב לא לשכוח את ההנחיות של תפרחת החיתולים הרגילה – החלפה תכופה,ומריחת קרם ההחתלה (מעל למשחה הטיפולית) על מנת שכל הרכיבים של הדלקת יטופלו.
ואיך להימנע מהופעת קנדידה?
אתם כבר יודעים. אוורור וטיפול בתפרחת החיתולים ה"רגילה". כך הקנדידה לא תמצא קרקע נוחה לצמיחה.
פריחות נדירות יותר
פסוריאזיס (פחות נדיר ממה שחושבים)- מתבטא בתפרחת חיתולים עקשנית יותר לטיפולים קונבנציונליים , מחלות של הצטברות תאים היסטיוצטים (נדיר מאוד!) ואפילו ייתכנו אבחנות שגויות כגון כתמי לידה.
זיהומים נוספים שיכולים להתיישב באזור זה הם: סטרפטוקוק באזור העכוז (כתם אדום בוהק וצורב סביב פי הטבעת) , פטרת מסוג דרמטופיטים , וכן וירוסים שונים (מולוסקום, יבלות).
הידעת?
אטופיק דרמטיטיס כמעט ולא תתבטא באזור החיתול.
אזור לח ועטוף דווקא עוזר לפריחה אטופית ולכן לרוב ילדים עם פריחה אטופית בגוף אור החיתול יהיה נקי מפריחה.
ילד עם אטופק דרמטיטיס המפתח פריחה באזור הטיטול דורש בדיקה של רופא עור.
מצבים שכדאי להמנע מהם:
- פריחה ממושכת שאינה חולפת- יכולה לפתח ארוזיות (גלעים) בעור, זיהומים משניים, ואי נוחות וצריבה. יש לגשת לבדיקה!
- שימוש ממושך מדי בסטרואידים- יכול להוביל למצב של "גרנולומת "בעור (נגעים עמוקים תת עוריים) וצורך בטיפול ארוך יותר עד להחלמה מלאה
- המנעות משימוש במשחת החתלה בעת הופעת הפריחה מחשש שהיא הגורם לפריחה- דבר זה יוביל להחלמה איטית יותר כל עוד ההפרשות באות במגע עם העור הפורח.
- כמובן יש לודא שמשחת ההחתלה אינה מכילה חומרים אלרגנים.
המלצות כלליות לתינוק עם פריחה באזור הטיטול:
בלי קשר לסיבה, חשוב להקפיד על כמה כללים בסיסיים כאשר מופיעה פריחה באזור החיתול
- יש לאוורר את האזור ככל הניתן
- יש להחליף טיטול באופן תדיר
- כל עוד יש פריחה פעילה – יש לשטוף את האזור ככל הניתן ע"י מים בלבד או בשילוב עם אל- סבון או שמן עדינים. (ניתן לטבול חיתול בד במים ומעט סבון עדין, או לשטוף עם זרם מים)
- בתקופת הפריחה יש להקפיד על אמבטיה יומית, עם מים פושרים ואל סבון או שמן תינוקות ולשטוף את האזור המעורב .
- יש למרוח משחת החתלה מותאמת לתינוקות בכל החתלה (בנוסף למשחה הטיפולית שהרופא רושם)
- במידה והפריחה נמשכת זמן ממושך מהרגיל יש להגיע להתייעצות עם רופא עור על מנת להגיע לאבחנה והטיפול הנכונים.
