האם זו פסוריאזיס? כך נראית המחלה בתחילת הדרך

אני פוגשת בקליניקה שלי מטופלים שמסתובבים שנים עם קשקשים או עור עבה באזורי גוף שונים וכשאני אומרת להם "כנראה שיש לך פסוריאזיס" הם משתתקים, נבהלים וחוששים מאוד.

אחרי שאנו חוקרים קצת את ההיסטוריה לפעמים אנחנו מוצאים איזה סבתא רבה שאולי היה לה פסוריאזיס אבל אף פעם לא הלכה להבדק ויכול להיות שהיא הורישה למטופל את הנטיה לפתח פסוריאזיס. בשלב הזה אני מיד מרגיעה את המטופל ומסבירה שהמחלה נפוצה מאוד, אפשר לחיות איתה בבריאות ובשלום. לא צריך לשים על אף אחד תווית של "חולה פסוריאזיס" אלא "בריא עם (קצת) פסוריאזיס".

ברגע שמבינים שניתן לטפל במחלה במגוון דרכים וניתן להמשיך להתנהל באורח חיים דומה לפני קבלת ה"אבחנה" ומדד הלחץ יורד, אז מתחילים בעבודה המשותפת לטיפול המיטבי עבור המטופל.
כשאני רואה מטופלת שחוזרת לים, אחרי שלוש שנים שהיא נמנעה מלצאת בבגד ים בגלל המבוכה אני מרגישה שעשיתי משהו בשביל איכות החיים שלה.

מה זה בעצם פסוריאזיס?

פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית, המתאפיינת בנגעים אדומים מעובים עם קשקשת לבנה-כסופה על פני העור. המחלה נפוצה יותר בקרב מבוגרים, אולם ב1/3 מהמקרים המחלה מופיעה לראשונה בגיל הילדות.

האזורים השכיחים להופעת המחלה הם המרפקים, הברכיים והקרקפת. יכולה להיות מעורבות מפושטת יותר בגוף, מעורבות של ציפורנים ובקפלי הגוף. פסוריאזיס יכולה להיות מלווה בגרד, בעיקר בגיל הילדות.

פסוריאזיס בילדים יכולה להופיע לאחר דלקת גרון חיידקית (חיידק הסטרפטוקוק) ,לאחר טראומה בעור ובמצבי לחץ או ללא טריגר ברור.

ישנם סוגי פסוריאזיס שונים:

פסוריאזיס רובדית (plaque) – הצורה השכיחה ביותר בהם נצפים נגעים באזורים המועדים לטראומה (ברכיים מרפקים, כפות ידיים ורגלים ,קרקפת)
פסוריאזיס טיפתית (guttate) – נגעים קטנים מפושטים בצורה של טיפות, צורה זאת מופיעה בעיקר לאחר דלקת גרון חיידקית בילדים.
פסוריאזיס "הפוכה" (psoriasis inversa) – נגעים אדומים תחומים עם או ללא קשקשת בקפלי העור (בתי שחי, מפשעות, גניטליה)
פסוריאזיס פוסטולרית (pustular psoriasis) – צורה נדירה ושונה של פסוריאזיס בה מופיעים פוסטולות – נגעים מוגלתיים מפושטים לעיתים מלווים בחום סיסטמי.

איך מאבחנים פסוריאזיס?

ברוב המקרים, ניתן לאבחן פסוריאזיס כבר בבדיקת עור אצל רופא עור מנוסה. האבחנה מבוססת על מראה הנגעים, מיקומם בגוף, התסמינים שהמטופל מתאר וההיסטוריה הרפואית האישית והמשפחתית.

לעיתים ישאל הרופא האם קדמה להתפרצות המחלה דלקת גרון, זיהום, תקופה של מתח נפשי או פציעה בעור – גורמים שעשויים לעורר את המחלה אצל אנשים עם נטייה גנטית.

ברוב המקרים אין צורך בבדיקות דם או בבדיקות מיוחדות. כאשר המראה אינו אופייני או שיש ספק באבחנה, ניתן לבצע ביופסיית עור – בדיקה פשוטה שבה נלקחת דגימה קטנה מהעור לצורך אבחון במיקרוסקופ.

אם קיימים גם כאבי מפרקים, נפיחות או נוקשות, במיוחד בשעות הבוקר, חשוב לעדכן את הרופא כדי לשלול מעורבות מפרקית (דלקת מפרקים פסוריאטית), שלעיתים דורשת בירור וטיפול ייעודיים.

איך נראית פסוריאזיס בתחילת הדרך?

כשמאבחנים פסוריאזיס מחפשים סימנים: גם אם הופיעו על העור אזורים אדמדמים עם קשקשת שלא עוברים, לא תמיד קל לדעת אם מדובר בפסוריאזיס. בשלבים הראשונים המחלה יכולה להיראות כמו רובד קטן יחסית, ורוד־אדום, עם גבולות ברורים וקשקשת לבנה־כסופה.

אצל חלק מהאנשים מופיע בתחילה רק נגע אחד, ואצל אחרים כבר אפשר לראות כמה נגעים קטנים. לעיתים הם נשארים יציבים במשך תקופה, ולעיתים מתרחבים בהדרגה או מצטרפים אליהם נגעים נוספים.

איפה בדרך כלל מופיעים הנגעים?

פסוריאזיס נוטה להופיע בצורה סימטרית בשני צדי הגוף. המקומות השכיחים ביותר הם המרפקים, הברכיים, קו השיער, מאחורי האוזניים, הטבור ובין הישבנים.

עם זאת, המחלה יכולה להופיע כמעט בכל אזור בגוף, ולכן גם מיקום פחות אופייני אינו שולל פסוריאזיס.

פסוריאזיס בקרקפת, בציפורניים ובקפלי העור

לא כל פסוריאזיס נראית אותו דבר.

בקרקפת היא יכולה להתחיל כ"קשקשת עבה" שאינה חולפת ולעיתים אף חורגת מעבר לקו השיער.

בציפורניים הסימנים הראשונים עשויים להיות שקעים קטנים, התעבות של הציפורן, שינוי צבע או היפרדות חלקית שלה ממיטת הציפורן.

בקפלי עור, לעומת זאת, הפסוריאזיס נראית לעיתים אחרת לגמרי. במקום קשקשת עבה רואים אזורים אדומים, חלקים ומבריקים, משום שהלחות הטבעית בקפלים מקטינה את היווצרות הקשקשת.

אבחון – פסוריאזיס או אקזמה? ומה לגבי פטרת?

כשמאבחנים פסוריאזיס חשוב להבדיל בינה ובין מחלות עור אחרות. יש כמה מחלות עור שנראות דומות לפסוריאזיס, ולכן נדרשת בדיקה של רופא עור מומחה , בייחוד בילדים.

פסוראיזיס בילדים יכולה להתבטא בנגעים שטוחים יותר, אדומים פחות ואף לגרד יותר ולכן קל להתבלבל עם אטופיק דרמטיטיס.  פסוריאזיס בינקות יכולה לערב את אזור הטיטול, לעומת אטופיק דרמטיטיס שלרוב אינה מופיעה באזור לח זה. אטופיק דרמטיטיס בילדים קטנים יותר יכולה לערב את החלקים החיצוניים של הגפיים, בדומה לפסוראיזיס.

מכיוון ואטופיק דרמטיטיס נפוצה יותר בילדים, הרבה ילדים עם פריחה אדומה ומגרדת מאובנים באופן מיידי עם אטופיק דרמטיטיס אך אין זו תמיד האבחנה הנכונה. אטופיק דמרטיטיס (אקזמה) נוטה לגרד יותר, הגבולות שלה בדרך כלל פחות חדים, ובילדים וגם בחלק מהמבוגרים היא מופיעה בעיקר בקפלי המרפקים והברכיים.

פטרת הגוף יכולה להיראות כמו טבעת עם שוליים אדומים וקשקשיים יותר, בעוד שמרכז הנגע בהיר יחסית. בנוסף, היא לרוב אינה מופיעה בצורה סימטרית.

דרמטיטיס אלרגית ממגע מתאימה יותר למצב שבו הפריחה הופיעה לאחר חשיפה חוזרת לחומר חדש, תכשיט, צבע שיער, מדבקה או מוצר קוסמטי. במקרים רבים היא גם שורפת, מפרישה או מפתחת שלפוחיות.

עוד אבחנות שניתן לטעות בהן הינן- פריחות אלרגיות, פריחות ויראליות ועוד, שאינן מחלות כרוניות הדורשות טיפול שונה.

פסוריאזיס או סבוריאה? איך מבדילים?

כאשר הקשקשת מופיעה בקרקפת, לא תמיד קל להבדיל בין פסוריאזיס לבין סבוריאה. שתי המחלות עלולות לגרום לאודם ולקשקשת, אך מדובר במצבים שונים לחלוטין, ולכן גם הטיפול בהם שונה.

בסבוריאה הקשקשת בדרך כלל עדינה יותר ובעלת גוון שומני-צהבהב, והיא מופיעה בעיקר בקרקפת, סביב האף, הגבות והאוזניים. בפסוריאזיס, לעומת זאת, הקשקשת לרוב עבה יותר, לבנה-כסופה, והנגעים תחומים היטב. לעיתים הם חורגים מקו השיער לערב א המצח, העורף מאחורי האפרכסות ומופיעים גם במרפקים, בברכיים, בציפורניים או באזורים נוספים בגוף.

ישנם גם מקרים שבהם שתי המחלות נמצאות על הגבול בין שתי האבחנות או חופפות, מצב המכונה לעיתים Sebopsoriasis, ולכן חשוב שלא לנסות לאבחן את הבעיה באופן עצמאי.

אם הקשקשת אינה חולפת למרות שימוש בשמפו טיפולי, אם היא מלווה בנגעים באזורים נוספים בגוף או אם יש ספק לגבי האבחנה – מומלץ להיבדק אצל רופא עור, שיוכל להתאים את הטיפול המתאים ביותר.

מה אפשר לעשות עד האבחון?

אם אתם חושדים שמדובר בפסוריאזיס, מומלץ לקבוע תור לרופא עוד בהקדם. במרפאה של ד"ר אולך תוכלו לרוב לקבל מענה תוך 10 ימים או פחות! אפשר להכין מראש מידע שיעזור באבחנה: מתי התחילה הפריחה, האם קדמו לה כאב גרון או זיהום אחר, האם יש בן משפחה עם פסוריאזיס, האם התחלתם תרופה חדשה, והאם הופיעו גם שינויים בציפורניים, כאבי מפרקים או נוקשות בוקר.

עד לבדיקת רופא עור אפשר להשתמש בקרם לחות עדין וללא בישום ולהימנע מגירוד, קילוף הקשקשת או קרצוף אגרסיבי של האזור.

לעומת זאת, לא מומלץ למרוח באופן עצמאי סטרואידים חזקים, במיוחד אם עדיין לא ברור שמדובר בפסוריאזיס. אם למעשה מדובר בפטרת, סטרואידים עלולים לשנות את המראה שלה ולהקשות על האבחון.

מתי חשוב לפנות לרופא בהקדם?

ברוב המקרים פסוריאזיס אינה מצב חירום, אך יש מצבים שבהם חשוב להיבדק במהירות.

אל תחכו אם הפריחה מתפשטת במהירות, אם אזורים נרחבים של העור הופכים אדומים, אם מופיעים חום, חולשה, מוגלות או כאב משמעותי, או אם מצטרפים כאבי מפרקים, נפיחות של אצבע שלמה או נוקשות בוקר בולטת.

במצבים כאלה דרושה הערכה רפואית מהירה, ולעיתים אפילו באותו היום.

מחלות נלוות

ישנם מחלות נלוות שנמצאו בשכיחות גבוהה יותר בחולי פסוריאזיס ולכן נדרש מעקב וסקר למחלות אלו כולל: השמנת יתר, סכרת, יתר לחץ דם, מחלת מעי דלקתית (קרוהן) ודכאון. מעורבות מפרקים (Psoriatic Arthritis) נדירה יחסית בפסוריאזיס בגיל הילדות ויכולה להתפתח לפני הופעת הפסוריאזיס העורי.

האם פסוריאזיס עוברת?

פסוריאזיס היא מחלה כרונית עם מהלך גלי. בילדים לעיתים יש הפוגות ספונטניות במחלה. נכון להיום, אין ריפוי מלא למחלה. מטרת הטיפול הינה להשרות הפוגה מלאה לאורך זמן ממושך.

איך מטפלים בפסוריאזיס?

ישנם מגוון טיפולים למחלת הפסוריאזיס, והתחום של טיפול תרופתי בפסוריאזיס כל הזמן מתעדכן ומתחדש.

טיפולים מקומיים (במריחה) כוללים: סטרואידים, נגזרות של ויטמין D ,זפת ונגזרותיו (אנתרלין), חומצה סליצילית, חוסמי קלצינאורין (Protopic, Elidel), ומעכב PDE4 (Staquis)

טיפולי פוטותרפיה (קרינה אולטרה-סגולה) וטיפולי קלימתוטרפיה (טיפול בים המלח) הינם טיפולים יעילים המוצעים לאחר כשלון טיפול מקומי.

למקרים בהם אין תגובה לטיפולים מקומיים ולפוטותרפיה ניתן להציע טיפולים מערכתיים (במתן פומי או תת-עורי).

הטיפולים כוללים נגזרת של ויטמין A (Acitretin) מעכב PDE4 (Apremilast) ותרופות מדכאות חיסון מסוג Methotrexate ו-Cyclosporin.

לכל תרופה יש התוויה טיפולית, מינון ותדירות נטילה שונה, ופרופיל תופעות לוואי שונה. התרופה מותאמת לפי שיקול דעת הרופא המטפל בהתאם לגיל החולה, מצב הפסוריאזיס שלו ופרופיל הבטיחותי של התרופה. נדרש מעקב הדוק וניטור של המטופל תחת טיפולים אלו.

תרופות ביולוגיות – תרופות המכוונות כנגד חלבונים ספציפיים שאינם מדכאים את כלל תאי החיסון וכוללות: Etanercept (מאושר לשימוש מגיל 6), Humira (מאושר לשימוש מגיל 4), Stelara (מאושר לשימוש מגיל 12), ותרופות חדשות יותר הנמצאות בשלבי מחקר בילדים (נוגדי IL-23 IL-17).

הפרופיל הבטיחותי של תרופות אלו הינו בטוח לשימוש והוכיח יעילות גבוהה לטיפול בפסוריאזיס.

לקריאה נוספת על הצלחת טיפולים ביולוגים בילדים עם פסוריאזיס.

ההשפעות של הפסוריאזיס אינן מצטמצמות לתחום הרפואי בלבד. לעיתים קרובות, אנשים עם פסוריאזיס מתמודדים גם עם קושי רגשי וחברתי נלווה. לכן, בנוסף לטיפול שנבחר, חשוב ורצוי להידרש לצד הפסיכולוגי של המחלה, התמודדות עם הנראות שלה, ועם הפגיעה באיכות החיים עקב המחלה.

לסיכום

• פסוריאזיס היא מחלת עור כרונית שיכולה להופיע כבר בילדות.
• אזורים מעורבים יכולים לכלול את הקרקפת, עור הגוף, עור כפות הידיים והרגליים, הציפורנים והמפרקים.
• לפסוריאזיס מגוון טיפולים אפשרים שעיקרם משחות המכילות ויטמין D, סטרואידים, וזפת, טיפולי אור (פוטותרפיה) ובמקרים יותר קשים גם טיפולים במתן דרך הפה וטיפולים ביולוגים בזריקות.
• הטיפולים המקובלים לפסוריאזיס יעילים ובטוחים
• חשוב להיות בקשר רציף עם רופא העור שלך להתאמת טיפול מתאים ומעקב אחר ההתקדמות