כתם אדום, ורוד או סגלגל על העור של תינוק יכול לעורר לא מעט שאלות: האם זו המנגיומה? האם הכתם ייעלם מעצמו? האם צריך לטפל בו, והאם יש משמעות למיקום שלו?
יש כמה סוגים של כתמי לידה ונגעים הקשורים לכלי הדם. למרות שהם יכולים להיראות דומים, הם מתפתחים ומתנהגים בצורה שונה. חלקם נמצאים על העור כבר בלידה ודוהים עם הזמן, אחרים נשארים, והמנגיומה יכולה דווקא להופיע או להפוך לבולטת יותר בשבועות הראשונים לחיים.
ברוב המקרים אין סיבה לדאגה, אבל חשוב לזהות באיזה סוג של כתם מדובר. במקרים מסוימים יש חשיבות למעקב או לבדיקה מוקדמת, ולעיתים גם לטיפול.
אם הופיע אצל התינוק שלכם כתם לידה ואתם לא בטוחים מה משמעותו, אתם מוזמנים להגיע אליי לבדיקה במרפאה. נבדוק יחד באיזה כתם מדובר, למה אפשר לצפות בהמשך והאם יש צורך במעקב או בטיפול. ואם הכתם צפוי להישאר או שהמראה שלו מטריד אתכם, נדבר גם על האפשרויות הקיימות לטשטש או לשפר את המראה שלו, בהתאם לסוג הכתם ולגיל הילד.
לא כל כתם אדום הוא המנגיומה
שלושה מהנגעים השכיחים שכדאי להכיר הם נבוס סימפלקס ("כתם סלמון"), כתם פורט־ויין והמנגיומה של הינקות.
ההבדל ביניהם אינו רק בשם או במראה. הם נוצרים בצורה שונה וגם המהלך שלהם לאורך החיים שונה:
- נבוס סימפלקס ("כתם סלמון") קיים בדרך כלל כבר בלידה. הוא נראה כמו כתם ורוד ובהיר, וברוב המקרים דוהה בהדרגה ללא צורך בטיפול.
- כתם פורט־ויין קיים בלידה ויכול להיות ורוד, אדום או סגלגל. בדרך כלל הוא אינו נעלם מעצמו, ולעיתים משתנה עם השנים.
- המנגיומה של הינקות ברוב המקרים מופיעה מספר ימים עד כשבועיים לאחר הלידה ככתם שטוח, אך להפוך לבולטת יותר בחודשים הראשונים. היא גדלה בתחילה ובהמשך נסוגה בהדרגה.
האם יש צורך בטיפול תלוי בסוג הכתם, במיקום שלו, בגודל, בקצב השינוי ובהשפעה האפשרית על תפקוד או על מראה העור.
מהי המנגיומה?
המנגיומה של הינקות (Infantile hemangioma) היא גידול שפיר של כלי דם. היא אינה סרטנית וברוב המקרים אינה מסוכנת.
אחד המאפיינים החשובים שלה הוא השינוי לאורך הזמן. המנגיומה יכולה להיות קטנה מאוד או בלתי נראית בלידה, ואז להתחיל לגדול בשבועות הראשונים לחיים.
הגדילה המהירה ביותר מתרחשת בדרך כלל בחודשים הראשונים. לאחר שלב הגדילה מגיע שלב שבו ההמנגיומה מתייצבת, ובהמשך היא מתחילה להצטמצם בהדרגה.
תהליך הנסיגה הזה יכול להימשך מספר שנים.
איך נראית המנגיומה?
המראה תלוי בעומק כלי הדם המעורבים:
- המנגיומה שטחית נמצאת קרוב לפני העור. בדרך כלל היא אדומה ובולטת ולעיתים בעלת מרקם מעט גבשושי.
- המנגיומה עמוקה נמצאת בשכבות עמוקות יותר של העור ולכן יכולה להיראות כמו בליטה חלקה בגוון כחלחל או בצבע העור.
- המנגיומה משולבת כוללת גם חלק שטחי וגם חלק עמוק, ולכן ניתן לראות בה שילוב של המאפיינים האלה.
למה נוצרת המנגיומה?
המנגיומה נוצרת בעקבות התרבות לא תקינה של כלי דם קטנים. לא תמיד יודעים להסביר מדוע היא מתפתחת אצל תינוק מסוים, וברוב המקרים אין פעולה של האם במהלך ההיריון שגרמה לה ואין דרך מעשית למנוע אותה.
המנגיומות שכיחות יותר בקבוצות מסוימות של תינוקות, בין היתר בבנות, בפגים ובתינוקות שנולדו במשקל לידה נמוך, אך הן יכולות להופיע גם אצל תינוק בריא שנולד במועד.
חשוב גם להבדיל בין המנגיומה של הינקות לבין מומים בכלי הדם. למרות שבשפה היומיומית מכנים לעיתים את שניהם "כתמי לידה", מדובר בתופעות שונות. המנגיומה היא גידול שפיר של כלי דם שיש לו מהלך אופייני של גדילה ולאחר מכן נסיגה, בעוד שמומים בכלי הדם נוצרים במהלך התפתחות כלי הדם ואינם עוברים את אותו תהליך.
המנגיומה משתנה עם הזמן
אחד הדברים שמבדילים המנגיומה מכתמי לידה אחרים הוא המהלך שלה. היא אינה נשארת בהכרח באותו גודל ובאותו מראה.
שלב הגדילה
המנגיומה של הינקות יכולה להיות בלתי נראית בזמן הלידה. לפעמים ניתן לראות במקום כתם בהיר, אדמומיות עדינה או סימן קטן, ורק בהמשך מתברר שמדובר בהמנגיומה.
בשבועות הראשונים היא יכולה להתחיל לגדול, ולעיתים השינוי מהיר ומורגש מאוד. עיקר הגדילה מתרחש בחודשים הראשונים לחיים, ובמרבית ההמנגיומות שלב הגדילה המשמעותי מסתיים במהלך החודשים הראשונים , בממוצע בגיל חצי שנה.
זו גם הסיבה לכך שגיל התינוק הוא חלק חשוב מההחלטה אם להסתפק במעקב או לשקול טיפול. המנגיומה קטנה אצל תינוק בן מספר שבועות יכולה עדיין להיות בשלב שבו היא צפויה לגדול.
שלב ההתייצבות והנסיגה
לאחר תקופת הגדילה מגיע בדרך כלל שלב שבו ההמנגיומה מפסיקה לגדול באופן משמעותי. בהמשך מתחיל תהליך איטי של נסיגה: הצבע יכול לדהות, ההמנגיומה נעשית רכה ושטוחה יותר והנפח שלה קטן.
הנסיגה אינה מתרחשת בבת אחת ויכולה להימשך מספר שנים. גם הקצב אינו זהה אצל כל ילד.
לכן כאשר עוקבים אחר המנגיומה, לא מסתכלים רק על הגודל שלה בבדיקה אחת אלא גם על הדרך שבה היא משתנה לאורך הזמן.
האם המנגיומה מסוכנת?
ברוב המקרים לא. המנגיומות רבות אינן גורמות לבעיה רפואית ונסוגות בהדרגה ללא טיפול. במקרים כאלה ניתן להסתפק במעקב.
עם זאת, לא רק הגודל של ההמנגיומה קובע אם יש צורך בטיפול. גם המיקום שלה, קצב הגדילה וההשפעה האפשרית על תפקוד או על העור חשובים בהחלטה.
מתי חשוב לבדוק המנגיומה מוקדם?
מומלץ לפנות להערכה רפואית מוקדמת כאשר ההמנגיומה:
- נמצאת ליד העין, האף, הפה או באזור שעלול להשפיע על הנשימה
- מפריעה לראייה, לאכילה או לתפקוד אחר
- גדלה במהירות
- מפתחת פצע או כיב
- גדולה או משתרעת על שטח נרחב
- נמצאת באזור שבו הגדילה עלולה להשאיר שינוי משמעותי בעור או במראה
- מופיעה במספר רב של מוקדים
- בעלת מיקום, גודל או צורה שמעוררים חשד למעורבות נוספת
הסיבה לחשיבות של בדיקה מוקדמת היא שהמנגיומות גדלות בעיקר בחודשים הראשונים לחיים. כאשר מדובר בהמנגיומה שמומלץ לטפל בה, לעיתים יש יתרון בזיהוי ובהתחלת הטיפול עוד בשלב הגדילה.
פצע או כיב על המנגיומה
אחד הסיבוכים האפשריים של המנגיומה הוא היווצרות כיב – אזור שבו העור שמכסה אותה נפגע ונוצר פצע פתוח. כיב יכול להיות כואב, לדמם ולעיתים להזדהם. לאחר ההחלמה הוא גם עלול להשאיר צלקת. הוא שכיח יותר בזמן שבו ההמנגיומה גדלה במהירות ובאזורים החשופים לחיכוך, רטיבות או לחץ.
אם מופיע פצע על המנגיומה, אם היא מתחילה לדמם שוב ושוב או אם התינוק נראה כאוב בזמן מגע באזור, כדאי לפנות לבדיקה ולא לחכות לביקורת הבאה.
הטיפול תלוי במצב הכיב ובהמנגיומה עצמה ויכול לכלול טיפול מקומי בפצע ובכאב, ולעיתים גם טיפול שמטרתו לעצור את המשך הגדילה של ההמנגיומה.
מה עושים כשיש כמה המנגיומות?
אצל חלק מהתינוקות מופיעה המנגיומה אחת, ואצל אחרים ניתן לראות מספר המנגיומות במקומות שונים בגוף.
כאשר יש המנגיומות רבות על העור, יש לכך משמעות מעבר למראה שלהן. במקרים של חמש המנגיומות עוריות או יותר, מקובל לבצע בדיקת אולטרסאונד של הכבד, משום שלתינוקות אלה יש סיכוי גבוה יותר להמנגיומות גם בכבד.
גם במקרה כזה, עצם קיומן של מספר המנגיומות אינו אומר שיש בעיה באיברים פנימיים. מטרת הבירור היא לזהות את המקרים שבהם יש צורך במעקב נוסף.
למה המיקום של ההמנגיומה חשוב?
שתי המנגיומות שנראות דומות בגודל יכולות לקבל המלצות שונות לחלוטין בגלל המיקום שלהן.
המנגיומה סמוכה לעין, למשל, עלולה במקרים מסוימים להשפיע על התפתחות הראייה. המנגיומה בשפה או בחלל הפה יכולה להפריע לאכילה, והמנגיומה באזור האף עלולה לגרום לשינוי במבנה שלו ככל שהיא גדלה.
גם אזורים שבהם יש חיכוך ולחות, כמו אזור החיתול או קפלי העור, דורשים תשומת לב משום שהסיכון להתפתחות פצע על פני ההמנגיומה יכול להיות גבוה יותר.
במקומות אחרים החשש העיקרי אינו פגיעה בתפקוד אלא השינוי שעלול להישאר בעור לאחר שההמנגיומה נסוגה. לכן ההחלטה אם לטפל מביאה בחשבון לא רק את המצב הנוכחי, אלא גם את מה שעלול לקרות במהלך תקופת הגדילה.
האם כל המנגיומה צריכה טיפול?
לא. במקרים רבים הטיפול הנכון הוא פשוט מעקב.
כאשר ההמנגיומה קטנה או שטחית, אינה נמצאת באזור רגיש, אינה גורמת לפגיעה בתפקוד ואינה צפויה לגרום לשינוי משמעותי בעור, ניתן לעיתים להמתין ולראות כיצד היא מתפתחת. לעומת זאת, טיפול יכול להיות מומלץ כאשר קיים סיכון לפגיעה בתפקוד, לכיב, לצלקת או לשינוי משמעותי במראה.
לכן ההחלטה אם לטפל אינה מבוססת רק על השאלה "כמה ההמנגיומה גדולה?", אלא על התמונה הכוללת.
מה כדאי לדעת לפני שמגיעים לבדיקה?
ברוב המקרים אין צורך בהכנה מיוחדת. עם זאת, כמה פרטים יכולים לעזור לרופא להבין את המהלך של הכתם או ההמנגיומה:
- האם הכתם היה קיים כבר בלידה או הופיע לאחר מכן?
- אם הופיע לאחר הלידה – באיזה גיל הבחנתם בו לראשונה?
- האם הוא גדל, התעבה או שינה צבע?
- האם היו פציעה, דימום או כאב באזור?
- האם יש כתמים או המנגיומות נוספים בגוף?
- האם נראה שהמיקום מפריע לתינוק בראייה, באכילה או בפעילות אחרת?
אם יש לכם תמונות מתקופות קודמות, במיוחד מהשבועות הראשונים לחיים, כדאי להביא גם אותן. לפעמים השינוי לאורך הזמן מספק מידע חשוב לא פחות מהמראה של ההמנגיומה ביום הבדיקה.
איך מטפלים בהמנגיומה?
כאשר יש צורך בטיפול, קיימות כיום אפשרויות יעילות מאוד. בחירת הטיפול תלויה בסוג ההמנגיומה, בגודל שלה, במיקום ובגיל התינוק.
טיפול תרופתי
כאשר נדרש טיפול מערכתי, פרופרנולול/אתנולול הוא הטיפול התרופתי המקובל בהמנגיומות של הינקות.
התרופה שייכת למשפחת חוסמי הבטא ויכולה לעצור את הגדילה של ההמנגיומה ולעודד את הצטמצמותה. הטיפול ניתן תחת מעקב רפואי ובהתאם לגיל התינוק, למשקלו ולמצבו הרפואי.
בהמנגיומות קטנות, דקות ושטחיות ניתן במקרים מסוימים להשתמשאו ברקיחה של ג'ל פרופרנולול או בטימולול – תרופה מאותה משפחה שנמרחת ישירות על האזור.
לא כל המנגיומה מתאימה לטיפול מקומי, ולכן הבחירה בין מעקב, טיפול מקומי וטיפול דרך הפה נעשית לאחר בדיקה.
לייזר וניתוח
לייזר וניתוח אינם הטיפול הראשון ברוב ההמנגיומות,במיוחד בשלב הגדילה. אך עדיין יש להם חשיבות בתום שלב הגדילה והנסיגה.
לייזר וסקולרי משמש כטיפול בכלי דם שטחיים שנותרו לאחר נסיגת ההמנגיומה או במצבים נבחרים אחרים. ניתוח נשקל במקרים שבהם הוא יכול לתת מענה לבעיה שלא נפתרה עם הנסיגה הטבעית או באמצעות טיפול אחר.
לפעמים מחליטים רק לעקוב
לא תמיד רופא העור ימליץ להמשיך מעקב אחרי ההמנגיומה, ללא טיפול. המלצה על מעקב אינה אומרת שמתעלמים מההמנגיומה ומחכים שהיא תיעלם.
במהלך המעקב בוחנים כיצד היא משתנה: האם היא ממשיכה לגדול, באיזה קצב, האם הצבע או המרקם משתנים, האם מתפתח פצע והאם מתחילה להיות השפעה על תפקוד או על האזור שסביבה.
במיוחד בחודשים הראשונים, תמונות שצולמו בבית יכולות לעזור להעריך את השינוי לאורך הזמן. כדאי לצלם מדי פעם מאותה זווית ובתנאי תאורה דומים, כך שניתן יהיה להשוות בין התמונות.
אם בין ביקורות נראה שההמנגיומה גדלה במהירות, נפצעת או מתחילה לגרום לבעיה שלא הייתה קודם, אין צורך לחכות למועד המעקב שנקבע וכדאי להתייעץ עם הרופא.
מה קורה כשההמנגיומה נעלמת?
המנגיומות עוברות תהליך הדרגתי של נסיגה, אך "נעלמת" לא תמיד אומר שהעור חוזר בדיוק למצב שבו היה לפני הופעתה.
אצל חלק מהילדים כמעט שלא נשאר סימן. אצל אחרים יכולים להישאר כלי דם קטנים הנראים על פני העור, שינוי בצבע או במרקם, עור רפוי או רקמה רכה באזור שבו הייתה ההמנגיומה.
זו אחת הסיבות לכך שההחלטה אם לטפל אינה מבוססת רק על השאלה האם ההמנגיומה צפויה להיעלם בעתיד. במקרים שבהם קיים סיכון לשינוי קבוע, הרופא יכול להביא גם אותו בחשבון בהחלטה על הטיפול.
איך מאבחנים המנגיומה וכתמי לידה?
ברוב המקרים רופא עור יכול לזהות המנגיומה, נבוס סימפלקס או כתם פורט־ויין לפי מראה העור, הזמן שבו הופיע הכתם והאופן שבו הוא השתנה מאז הלידה.
בדרך כלל אין צורך בבדיקות מיוחדות.
כאשר האבחנה אינה ברורה, כאשר ההמנגיומה עמוקה או נרחבת, או כאשר המיקום והמאפיינים שלה מעלים חשד למעורבות נוספת, הרופא עשוי להמליץ על בדיקות כמו אולטרסאונד או MRI.
אז מתי כדאי לפנות לרופא?
אם לתינוק יש כתם אדום, ורוד או סגלגל ואתם לא בטוחים במה מדובר, בדיקה יכולה בדרך כלל להבחין בין סוגי הכתמים ולהבהיר מה צפוי לקרות בהמשך.
לא כל כתם דורש טיפול, ולא כל המנגיומה דורשת התערבות. פעמים רבות כל מה שנדרש הוא מעקב.
לעומת זאת, כאשר המנגיומה גדלה במהירות, נמצאת באזור רגיש, מפתחת כיב או עלולה לפגוע בתפקוד, כדאי לא לדחות את הבדיקה. החודשים הראשונים לחיים הם תקופה שבה המנגיומות יכולות להשתנות במהירות, ובמקרים שבהם נדרש טיפול יש חשיבות לאבחון ולהתחיל טיפול בזמן.
מקורות רפואיים
- American Academy of Pediatrics – Clinical Practice Guideline for the Management of Infantile Hemangiomas
- American Academy of Pediatrics – Diagnosis and Management of Infantile Hemangioma
- Paediatrics: How to Manage Infantile Haemangioma – Review Article
- למאמר בנושא בטיחות הטיפול בהמנגיומות.
- למאמר בנושא הנחיות לטיפול בהמנגיומות, נכתב ע"י ד"ר אולך
