יבלות ויראליות הן מהבעיות השכיחות ביותר ברפואת העור. הן עלולות להופיע בכל גיל, אך נפוצות במיוחד אצל ילדים ובני נוער. אצל חלק מהאנשים מדובר ביבלת קטנה, ואצל אחרים היבלות מתרבות, כואבות, מפריעות מבחינה אסתטית או גורמות למבוכה.
החדשות הטובות הן שברוב המקרים יבלות לא מסכנות את הבריאות. עם זאת, חשוב לדעת לזהות אותם, להבין מתי כדאי לפנות לרופא עור כדי למנוע התפשטות, כאב או צלקות.
מהן יבלות ויראליות?
יבלות ויראליות הן נגעי עור הנגרמים על ידי נגיפים ממשפחת נגיפי הפפילומה האנושיים (HPV). לאחר שהנגיף חודר לשכבת העור העליונה דרך חתך זעיר או סדק בעור, הוא גורם לתאי העור להתרבות במהירות וליצור את היבלת.
ישנם יותר מ־200 זנים שונים של HPV. כל זן נוטה לגרום ליבלות במיקום אחר בגוף או במראה מעט שונה. לכן קיימים סוגים רבים של יבלות, ולעיתים אדם אחד יכול לסבול מכמה סוגים במקביל.
הנגיפים הגורמים ליבלות בכפות הידיים והרגליים שונים בדרך כלל מהזנים הגורמים ליבלות באיברי המין, ולכן כאשר מדברים על יבלות אצל ילדים או על יבלות בכפות הרגליים אין הכוונה למחלת מין.
מתבלבלים בין יבלות ויראליות למולוסקום?
יבלות ויראליות ומולוסקום הם שני זיהומים נגיפיים שכיחים של העור, ובעיקר אצל ילדים. למרות ששניהם מדבקים ועלולים להתבלבל ביניהם, הם נגרמים על ידי נגיפים שונים, נראים אחרת ולעיתים גם מטופלים בצורה שונה. למידע על מולוסקום מדבק.
אילו סוגי יבלות קיימים?
יבלות רגילות (Common warts)
אלו היבלות המוכרות ביותר. הן מופיעות בעיקר על כפות הידיים, האצבעות, המרפקים והברכיים.
המראה שלהן מחוספס ולעיתים ניתן לראות בתוכן נקודות שחורות קטנות – כלי דם זעירים שנקרשו.
יבלות בכפות הרגליים (Plantar warts)
יבלות אלו מופיעות באזורי דריכה ולכן הלחץ של משקל הגוף דוחף אותן פנימה אל תוך העור.
לכן הן עלולות להיות כואבות מאוד בזמן הליכה או עמידה, ולעיתים התחושה דומה לדריכה על אבן קטנה או קוץ.
יבלות שטוחות (Flat warts)
מדובר ביבלות קטנות וחלקות יותר, המופיעות לעיתים בקבוצות רבות.
הן שכיחות בעיקר אצל ילדים ובני נוער, במיוחד בפנים, בידיים וברגליים.
יבלות סביב הציפורניים
כאשר היבלת מתפתחת סביב הציפורן היא עלולה להקשות על גזירת הציפורן ואף לגרום לעיוות בצמיחתה אם אינה מטופלת לאורך זמן.
האם יבלות מדבקות?
כן. הנגיפים עוברים בעיקר במגע ישיר בין עור לעור, אך גם באמצעות משטחים או חפצים משותפים כאשר מתקיימים התנאים המתאימים.
אפשר להידבק למשל:
- בבריכות שחייה ובמקלחות ציבוריות.
- דרך מגבות או ציוד אישי משותף.
- בעקבות גירוד של היבלת והעברת הנגיף לאזור אחר בגוף.
- במגע קרוב בין ילדים בזמן משחק.
עם זאת, לא כל מי שנחשף לנגיף יפתח יבלות. מערכת החיסון של כל אדם מגיבה אחרת, ולכן יש ילדים שנדבקים בקלות ואחרים שאינם מפתחים כלל נגעים.
מי נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח יבלות?
כל אדם יכול להידבק ביבלות ויראליות, אך יש קבוצות שבהן השכיחות גבוהה יותר.
יבלות ויראליות נפוצות במיוחד אצל ילדים ובני נוער, משום שמערכת החיסון שלהם עדיין "לומדת" להתמודד עם נגיפי העור. גם אנשים שמרבים לעסוק בספורט, לשחות בבריכות או ללכת יחפים במקלחות ציבוריות נמצאים בסיכון מעט גבוה יותר.
מהם התסמינים?
ברוב המקרים אין תסמינים כלליים, אלא נגעים מקומיים של העור. עם זאת, התסמינים משתנים בהתאם לסוג היבלת ולמיקומה. יבלות רגילות הן בדרך כלל:
- נגעים קטנים, בולטים ובעלי מרקם מחוספס.
- בצבע העור או מעט אפרפר.
- לעיתים מכילות נקודות שחורות זעירות – כלי דם קטנים שנקרשו.
- עשויות להופיע כיבלת בודדת או במספר רב של יבלות.
כאשר היבלת נמצאת בכף הרגל היא עלולה להיות כואבת במיוחד בזמן דריכה, ולעיתים הכאב משמעותי יותר מהמראה החיצוני שלה.
כמה זמן לוקח ליבלת ויראלית לעבור?
אין תשובה אחת שמתאימה לכולם. אצל חלק מהאנשים היבלת חולפת מעצמה בתוך מספר חודשים, ואילו אצל אחרים היא עלולה להישאר שנה ואף מספר שנים. משך הזמן תלוי בעיקר בתגובה של מערכת החיסון לנגיף, בסוג היבלת, במיקומה ובגיל המטופל. גם לאחר תחילת הטיפול לא תמיד רואים שיפור מיידי, ולעיתים נדרשים מספר טיפולים עד להיעלמות מלאה של היבלת. אם היבלת כואבת, מתרבה, אינה חולפת לאורך זמן או מפריעה לשגרת החיים, כדאי לפנות לרופא עור כדי לשקול טיפול מתאים.
האם היבלות מסוכנות?
יבלות ויראליות נפוצות אינם מסוכנות. הן אינן הופכות לסרטן העור ואינן גורמות לנזק לאיברים פנימיים.
עם זאת, הן עלולות לגרום לבעיות אחרות:
- כאב, במיוחד בכפות הרגליים.
- הפרעה אסתטית.
- התרבות של נגעים.
- הדבקה של בני משפחה.
- ירידה בביטחון העצמי, בעיקר אצל ילדים ובני נוער.
במקרים מסוימים גירוד ממושך עלול לגרום לזיהום חיידקי משני או להשאיר סימנים על העור.
כיצד מאבחנים יבלות ויראליות?
ברוב המקרים האבחנה פשוטה מאוד ומתבצעת בבדיקת עור רגילה אצל רופא עור לעיתים עם שימוש במכשיר הדרמוסקופ.
המראה האופייני והמיקום של הנגעים מאפשרים בדרך כלל לזהות את סוג היבלת ללא צורך בבדיקות מעבדה
לעיתים נדירות, כאשר הנגע אינו נראה אופייני, גדל במהירות, מדמם או אינו מגיב לטיפול, ייתכן שיהיה צורך בבדיקות נוספות או בביופסיה כדי לשלול מצבים אחרים.
האם כל נגע מחוספס הוא יבלת?
לא. ישנם מצבים רבים שעלולים להיראות דומים ליבלת, ובהם:
- יבלות גיל (Seborrheic keratosis).
- תגי עור ("סקין טאגס").
- נקודות חן מסוימות.
- יבלות לחץ.
- נגעים טרום־סרטניים.
- במקרים נדירים גם גידולי עור.
לכן כאשר יש ספק, במיוחד אצל מבוגרים או כאשר מדובר בנגע חדש בעל מראה חריג, כדאי להיבדק על ידי רופא עור ולא לנסות להסיר את הנגע באופן עצמאי.
האם חייבים לטפל?
זו אחת השאלות הנפוצות ביותר, והתשובה היא: לא תמיד.
מערכת החיסון מסוגלת במקרים רבים להתגבר על הנגיף בעצמה. יבלות ויראליות רבות נעלמות ללא טיפול בתוך חודשים עד מספר שנים.
עם זאת, ההמתנה אינה מתאימה לכל אחד. במקרים רבים כדאי לשקול טיפול, למשל כאשר:
- היבלות כואבות.
- הן מתרבות במהירות.
- הן גורמות למצוקה אסתטית או חברתית.
- הן מפריעות בפעילות יומיומית.
- קיים חשש להדבקת בני משפחה או ילדים אחרים.
- מדובר בילד עם אטופיק דרמטיטיס שבו הנגעים נוטים להיות מפושטים יותר.
ההחלטה האם לטפל ומתי תלויה בגיל המטופל, בסוג היבלת, במספר הנגעים, במיקומם ובהעדפות המטופל ומשפחתו.
מתי כדאי לפנות לרופא עור?
מומלץ לפנות לבדיקה כאשר:
- אינכם בטוחים שמדובר ביבלת.
- היבלת כואבת או מדממת.
- מופיעות יבלות רבות בפרק זמן קצר.
- הנגעים ממשיכים להתרבות.
- טיפולים ביתיים אינם מועילים.
- מדובר בפעוטות, באנשים עם מערכת חיסון מוחלשת או בחולי סוכרת.
- קיימת פגיעה משמעותית באיכות החיים.
אצל ילדים, מעבר לטיפול עצמו, חשוב גם לבחור בגישה המתאימה לילד. חוויה רגועה, הסבר בגובה העיניים והתאמת הטיפול לגיל ולרמת שיתוף הפעולה יכולים להפוך ביקור רפואי לחוויה הרבה פחות מלחיצה עבור הילד והוריו.
כיצד מטפלים ביבלות ויראליות?
אחת השאלות הראשונות שמטופלים שואלים היא: "אפשר פשוט להסיר את היבלת?"
התשובה מעט מורכבת יותר. הטיפול אינו מכוון רק להסרת היבלת שנראית לעין, אלא גם לסיוע למערכת החיסון להתגבר על הנגיף. לכן לעיתים די בטיפול אחד, ולעיתים נדרש טיפול ממושך יותר או מספר מפגשים.
חשוב גם לזכור שאין טיפול אחד שמתאים לכולם. הבחירה בטיפול תלויה בגיל המטופל, בסוג היבלת, במספר הנגעים, במיקומם וברמת אי הנוחות שהם גורמים.
טיפול ביבלות ויראליות
קיימות מספר אפשרויות טיפול, ולכל אחת יתרונות וחסרונות.
טיפול ביתי בתכשירים מקומיים
זהו אחד הטיפולים הוותיקים והמבוססים ביותר. קיימים תכשירים ללא מרשם המיועדים לטיפול ביבלות, ובהם תמיסות המבוססות על חומצה סליצילית, כמו ורומאל וג'ל סלטק, וכן תכשירים המבוססים על חומצה מונוכלורו־אצטית, כמו בליבלת. טיפולים אלו עשויים להיות יעילים בעיקר ביבלות קטנות, אך הם דורשים שימוש נכון וזהיר.
החומרים השונים מרככים בהדרגה את שכבת הקרטין של היבלת ומאפשרים להסירה לאורך מספר שבועות. טיפולים אלו עשויים להיות יעילים בעיקר ביבלות קטנות, אך דורשים שימוש נכון וזהיר.
יתרונות:
- טיפול פשוט שניתן לבצע בבית.
- יעיל במיוחד ביבלות קטנות.
- מתאים לילדים רבים.
החיסרון העיקרי בטיפול הזה הוא הצורך בהתמדה יומיומית, ולעיתים חולפים מספר שבועות עד שרואים שיפור משמעותי. בנוסף, שימוש מוגבר או לא נכון עלול לגרום לגירוי בעור סביב היבלת ואף לתגובות דלקתיות חמורות.
חשוב להימנע מניסיונות לחתוך, לגרד או "לתלוש" יבלות. פעולות כאלה עלולות לגרום לדימום, לזיהום ולהעברת הנגיף לאזורים נוספים בגוף.
שימוש בתכשירים ללא אבחנה רפואית אינו תמיד מומלץ, משום שלא כל נגע הוא אכן יבלת. כאשר יש ספק באבחנה, כאשר מדובר בילד צעיר או כאשר הנגע אינו מגיב לטיפול ביתי – כדאי להיבדק אצל רופא עור.
טיפול אימונותרפי
טיפולים אלו מתבססים על ריגוש של מערכת החיסון כנגד היבלות והם כוללים:
- חומצה סקווארית
- קרם אימיקווימוד (אלדרה)
- זריקות תת עוריות עם אנטיגן של קנדידה או חיסון פפילומה
היתרון של התכשירים במריחה הן העדר כאב תחת הטיפול, ואילו החסרונות הן טיפול ממושך הדורש התמדה. הזריקות יכולות להיות יעילות ליבלות עמידות יותר לטיפולים קונבנציונלים אך החיסרון הוא הכאב הכרוך בתהליך והצורך בטיפולים חוזרים.
טיפול בחנקן נוזלי (Cryotherapy)
זהו אחד הטיפולים המוכרים ביותר.
במהלך הטיפול הרופא מקפיא את היבלת באמצעות חנקן נוזלי בטמפרטורה נמוכה מאוד. ההקפאה גורמת להרס הרקמה הנגועה ומעודדת את הגוף להגיב נגד הנגיף.
לעיתים יש צורך במספר טיפולים במרווחים של מספר שבועות.
הטיפול יעיל במקרים רבים, אך עלול להיות כרוך בכאב זמני ולעיתים גם בשלפוחית מקומית לאחר ההקפאה.
טיפולים נוספים
במקרים מסוימים ניתן לשקול גם:
- טיפולים ברטינואידים במתן דרך הפה (רואוקטן או נאוטיגזון) או במשחה.
- טיפול באמצעות לייזר וסקולרי (PDL).
- צריבה במחט חשמלית או לייזר אבליטיבי (CO2).
- הסרה כירורגית במקרים נבחרים.
אלו אינם טיפולי הבחירה ברוב המטופלים, אך עשויים להתאים כאשר מדובר ביבלות עקשניות או כאשר טיפולים אחרים לא הועילו.
האם טיפול אחד מספיק?
לא תמיד. התגובה לטיפול משתנה מאוד בין מטופלים.
יש אנשים שהיבלות נעלמות לאחר טיפול אחד בלבד, בעוד שאחרים יזדקקו למספר טיפולים עד להחלמה מלאה.
גם לאחר טיפול מוצלח ייתכן שיופיעו יבלות חדשות, משום שחלק מהנגעים עדיין נמצאים בשלב מוקדם מאוד ואינם נראים לעין בזמן הטיפול הראשון.
זו אינה בהכרח עדות לכך שהטיפול נכשל.
הטיפ של ד"ר אולך להצלחה בטיפול ביבלות
כדאי לשלב מספר שיטות טיפול שונות כדי למקסם את ההצלחה הטיפולים- בד"כ שילוב של חנקן נוזלי עם תכשירים במריחה, או במקרים של יבלות מרובות – כדור נגזרת של ויטמין A.
האם אפשר למנוע הדבקה?
לא תמיד ניתן למנוע לחלוטין את ההדבקה, אך אפשר להפחית את הסיכון.
מומלץ:
- להימנע מגירוד היבלות.
- לא לחלוק מגבות, סכיני גילוח או אבני שיוף.
- לנעול כפכפים במקלחות ציבוריות ובבריכות.
- לכסות יבלות בכפות הרגליים בעת פעילות ספורטיבית במידת הצורך.
- לשמור על עור בריא ולהימנע מפציעות חוזרות.
אצל ילדים אין צורך להרחיק מהגן או מבית הספר. ברוב המקרים הם יכולים להמשיך בשגרת חייהם כרגיל.
מיתוסים נפוצים על יבלות ויראליות
"אם לא נוגעים ביבלת היא לא תתפשט."
לא נכון. לעיתים היבלות מתרבות גם ללא מגע, אם כי גירוד בהחלט עלול להגביר את ההתפשטות.
"כל יבלת חייבים להסיר."
לא נכון. במקרים מסויימים ניתן להסתפק במעקב.
"אם יבלת נעלמה, הנגיף נעלם לחלוטין."
לא בהכרח. מערכת החיסון בדרך כלל מדכאת את הנגיף, אך לעיתים הוא עשוי לגרום ליבלת חדשה בעתיד.
לסיכום
יבלות ויראליות שכיחות מאוד, בעיקר אצל ילדים, וברוב המקרים אינן מסוכנות. עם זאת, הן עלולות לגרום לכאב, לאי־נוחות ולמצוקה אסתטית או חברתית.
החדשות הטובות הן שכיום קיימות מגוון אפשרויות טיפול יעילות, והבחירה ביניהן נעשית בהתאם לגיל המטופל, סוג הנגעים, מיקומם והעדפותיו. אבחון מדויק והתאמת הטיפול לכל מטופל יכולים לקצר את משך המחלה ולהפוך את ההתמודדות לפשוטה ונעימה יותר.
